סימן להתחלה טובה

אוספים ישנים חיים חדשים

כך קראנו לעסק החדש שלנו ועשינו מאמץ גדול להסביר למה הכוונה.

מה בדיוק אנחנו עושים ומי הם הלקוחות האידאלים שהיינו רוצים לפגוש.

והנה בדיוק מופלא הגיעה אלינו הלקוחה הראשונה והכי מושלמת שאפילו לא יכלנו לדמיין - אושיק.

אושיק ומוני רכשו לפני עשרים שנה שני ציורים ממני. הציורים האלו הפכו לבני בית, מלווים את נוף היום יום שלהם. הקשר איתי לעומת זאת היה חטוף בלבד. הם קיבלו הפניה אלי מהאדריכל של ביתם, רכשו שתי יצירות והלכו לדרכם. לא עמדנו בקשר מאז.

אבל מנפלאות הפייסבוק הוביל את אושיק לגלות את הקשר בין הדף העסקי החדש של re-use לציורים שבדירתה והיא מחליטה לפנות אלינו בהצעה: "הי אורי ועליזה, יש ברשותי אוסף של סימניות, מה תוכלו לעשות איתו?"

אוסף סימניות, איזה חומר גלם מופלא. אחרי שנרגענו מהחיבור המחודש ומזכרונות העבר, מיד קיבלתי כמה תמונות בווטסאפ של האוסף. כמובן שהדמיון התחיל להשתולל.

מסתבר שאושיק המרבה לטייל בעולם אוספת כבר זמן רב את הסימניות מכל מקום בעולם אליו היא מגיעה. האוסף אורגן בקבוצות קשורות בסרט לפי המועד והמקום בו נרכשו וכולם הונחו בשתי קופסאות קרטון צנועות.

עם השנים נשכחו הפריטים ואושיק לא באמת זכרה מה יש בקופסאות וכמה עשיר האוסף. ההזדמנות להחיות את האוסף התעוררה כיוון שבדיוק עכשיו היא מעצבת לעצמה חלל עבודה חדש וראתה את הפרסום שלנו.

קבענו להפגש במשרד החדש לחוות את החלל, לשמוע מה צרכיה במשרד ולראות מה האופציות העומדות לפנינו לתצוגת האוסף בצורה המיטבית.

צילמנו את החלל, לקחנו לידנו את האוסף וקבענו להמשיך ולדון על האפשרויות להציגו.

בתהליך של כשבועים עלו וירדו רעיונות שונים עד לגיבוש הפרוייקט. הפנינה של האוסף היתה טמונה במספר מקבצים של סימניות יחודיות, תלת מימדיות, מחומריות מגוונת (מתכת, עץ, עור, בד, ניר מפוסל, במבוק). הדרך המיטבית להראות את האוצר הזה היה בחלוקה לקבוצות על פי נושא, או חומר, או מקום (כל פעם בהתאם למקבץ) כשכל מקבץ יוצג בהפרדה אבל גם בחיבור למקבץ שלידו.

וכך נוצר המבנה המורכב של קופסאות תצוגה זו לצד זו שלכל זוג קופסאות סמוכות יש דופן משותפת.

מבנה מסגור מורכב ואתגרי לביצוע - בדיוק מה שמלהיב את הדמיון שלנו ואת הרצון לפצח.

חומרי הגלם - עץ אקליפטוס ממוחזר שעבר עיבוד מחדש לשאת את הזכוכיות שיגנו על קופסאות התצוגה של הסימניות.

בתמונות תוכלו לראות את תהליך ההיכרות עם האוסף, את בחירת המקבצים, בניית הסקיצה, ותהליך בניית הקופסאות עד לגמר.

וההמשך יבוא כי האוסף לא נגמר ויש עוד מה לעשות איתו כדי להציגו בשלמותו.

משחק הכיסאות

נסיעות ברחובות העיר טומנות בחובן מפגשים אקראיים עם כסאות וכורסאות שסר חנן בעיניו של בעליהם.
לפעמים זהו מצבם הפיזי, לפעמים הריפוד הקרוע ולעיתים קילוף הצבע הוא זה שחרץ את דינם והביא להשלכתם.

איסוף כסאות כאלו מביא מהר מאוד ליצירת אוסף אקלקטי של פריטים במצב פיזי דומה אך בעלי אופי שונה במראה.
כאן מתחילה החשיבה איך לשפץ אותם? האם לשחזר אותם במדויק? האם לשנות את צבעם?  האם להוסיף או לגרוע מהם משהו?
אחת האסכולות של 'חשיבה המצאתית' גורסת שהחמרת כשלים ופגמים שהתגלו עשויה להביא לפתרונם.

אם ניישם תיאוריה זו,הלכה למעשה, בכסאות שאספנו, אז נפעל בדרכים הבאות:

  • צבע שהחל להתקלף - נמשיך לשפשף עד לקבלת מראה משופשף ומקולף בכל חלקי הכסא.

  • חלקי עץ שהחלו להיסדק - נמשיך לחרוץ ולהעמיק את הסדקים עד שיהפכו לחריצים

  • חלקי מתכת שהחלו לגלות סימני קורוזיה - נמשיך ונפתח את סימני הבלייה על כל פני השטח.

  • חלקים שהחלו להישחק ואיבדו את המראה האחיד - נמשיך לחספס ולשנות את פניהם.

  • שטחים שהיו  מחוספסים - נלטש ונהפוך אותם לחלקים.

  • ריפוד בגוון אחד שנקרע - נשנה לריפוד בכמה צבעים ו/או בעל דוגמה

וכך הלאה...

לאחרונה הצטברו אצלנו מספר כסאות כאלו שננטשו ברחובות העיר.

התחלנו ליישם את התיאוריה הנ"ל ואם תחזרו לדף שוב ושוב במהלך הזמן הקרוב תוכלו לראות את הכיסאות לובשים חיים חדשים.

reuse-logo.gif